יש מי שמרגישים שהם מכורים לבשר. אולי לא "התמכרות" במובן הרפואי: זה לא שאם לא נקבל בשר לוורידים ניכנס לקריז, וזה לא שיש בו חומרים ממכרים כמו הניקוטין שבסיגריות. אבל זה נראה חלק כל כך בלתי-נפרד מהחיים, שלא ניתן להתנתק ממנו. בנוסף, מרגישים איזשהו דחף גופני (שאולי המקור שלו תרבותי-פסיכולוגי, ולא גופני), איזשהי משיכה למנת הבשר.
הבשורות הטובות: אפשר לצאת מזה. בשר מהווה סיכון בריאותי ממש כמו עישון, אבל הגמילה ממנו קלה יותר. כבונוס, ההשתחררות מבשר גם עושה טוב על הלב וטוב במצפון, בזכות הידיעה שמנענו בכך התעללות בבעלי-חיים. אמנם, מסובך להיגמל מבשר כאשר חסר לנו ידע על תזונה טבעונית ועל הדרכים שהופכות את הגמילה לקלה. מטרת האתר שאתם קוראים בו עכשיו היא לתת את המידע החסר, כדי שגם מכורים כבדים, שמרגישים שהם חייבים את המנה שלהם של בשר שלוש פעמים ביום, יוכלו להשתמש בעצות הללו ולהיגמל מהרגל מזיק זה.
אם אני מרגיש/ה שקשה לי להתנתק מבשר, אבל הייתי רוצה, זה לא חייב להעשות בבת-אחת. כמו בגמילה מעישון: יש מעשנים שמעדיפים להוריד את מספר הסיגריות ביום, מכיוון שאם הם לא יכולים כרגע להתנתק מסיגריות בכלל, עדיף לפחות לשאוף כמות פחותה של חומרים מסרטנים. הפחתה שכזו גם יכולה להיות שלב ראשון של גמילה מוחלטת, בהדרגה.
כמו בכל גמילה, זה נעשה קל יותר ככל שעובר זמן. זה טבעי שייקח זמן לשנות הרגלים. אך לאחר שמסתגלים לתזונה טבעונית היא הופכת לטבע שני, ותוך שבועות ספורים קשה להבין מה היה נראה פעם מסובך כל כך.
קיראו עוד כיצד ניתן להקל על שינוי ההרגלים.
"הייתי בסוג של הכחשה והדחקה. אני זוכרת את עצמי נוסעת אחרי משאית של תרנגולות, חושבת על זה ואחרי זה אוכלת שניצל. אני חושבת שגם שיכנעתי את עצמי שזה לא אפשרי […] דיברתי כמו נרקומן: 'אני רוצה, אבל אני צריכה עזרה'. באחת הפעמים הביאו לי את הספר 'לאכול בעלי-חיים' של ג'ונתן ספרן-פויר. […] הבנתי שבעלי החיים שאני אוכלת מעוותים וחולים, מפוטמים ומהונדסים. אחרי שסיימתי את הקריאה לא יכולתי יותר לעצום עיניים ולחיות בהכחשה"*
* 7 ימים, ידיעות אחרונות, 30.12.2011
תחושת הדחף הגופני לאכול בשר, שיש לחלק מאיתנו, נובעת מהקונוטציות שבשר מעורר בנו: ארוחה טובה, שובע, הנאה מאוכל. קונוטציות אלו מביאות לתחושות של תיאבון, של דגדוג נעים בבלוטות הטעם. כיצד ייתכן, אם כן, שאצל אנשים אחרים בשר מעורר אסוסיאציות אחרות לגמרי, שאינן מעוררות תיאבון כלל, ואף מביאות לפעמים לתחושות גועל וסלידה?
השוני טמון, כנראה, בהבדל בין מה שמראים לנו לגבי הבשר ושאר המוצרים מהחי ומה שמסתירים מאיתנו. האסוסיאציות החיוביות לבשר הן תוצאה של הדרך בה חינכו אותנו מילדות להתייחס אליו ושל עבודת פרסום מאסיבית של תעשיית המזון מהחי ושל מסעדות בשר. לגורמים המפרסמים חשוב שלא נראה את מה שמוסתר מאחורי הקלעים. הבשר שמגיע לסופרמרקט עטוף באריזות פלסטיק נקיות, לאחר שנשטף ממנו כל הדם. לעומת זאת, אנשים שנחשפו למראות שמאחורי הקירות האטומים של הלולים ובתי-המטבחיים (דרך ביקור שם, קריאת מידע, או צפייה בתיעודים מצולמים כמו זה), מפתחים פעמים רבות אסוסיאציות אחרות. חתיכת הבשר מזכירה להם את בעל-החיים הנושם והמרגיש שמגופו היא הופקה, את האלימות שהופעלה כלפיו ואת הריגתו.
נחוצה תעוזה כדי ללמוד את המידע ולראות את התמונות שהתעשיות שמנצלות בעלי-חיים מתאמצות שלא נראה, להסתכל למציאות בעיניים. נחוץ אומץ גם להתגבר על החשש שאם נביט בתמונות הללו, התגובה הרגשית שלנו למראה של חתיכת בשר תשתנה מ"טעים…” ל"איכס!”.
ככל שמתמידים בטבעונות, היא הופכת ליותר ויותר מספקת, נעימה וטעימה. מגיל צעיר אנחנו חשופים לאינספור פרסומות גלויות וסמויות ולאינספור תרגילים שיווקיים שמתמרנים אותנו להיות ג'אנקיז של בשר. הבחירה להשתחרר מהכבלים הללו ולאמץ תזונה מהצומח יכולה להתגלות כאחת ההחלטות המשמעותיות שנעשה, שתשקף את יחסנו לחי הסובב אותנו ושתשפר את איכות החיים שלנו לאורך שנים.
זה לא קצת קשה, לשנות הרגלי תזונה כל-כך בסיסיים בגיל ארבעים ומשהו?
"לא היה לי קשה. להפסיק לעשן היה לי קשה יותר, לאין-ערוך! גמילה מעישון קשה הרבה יותר מגמילה מאכילת חיות. באמת." (לקריאת הראיון המלא)
חמוד או טעים? 